אלוהים, כמה שאני אוהב אותה.

כמה שאני חושב עליה כל היום, וכמה שכל רגע הייתי רוצה להיות לידה.

יפה שלי, בכל הזמן הזה שאנחנו מכירים, ובכל 23 שנות-חיי, אני יכול להבטיח לך שלא הכרתי מישהי יותר יפה ממך. פנימית וחיצונית כאחד.השותפה המקסימה שלי. זכיתי בשותפה הכי יפה שתהיה לכל אחד, אי-פעם.

יש לי כל-כך הרבה לכתוב לך, וכל כך הרבה רגש שרוצה להישפך על דף הנייר הוירטואלי הזה, אבל שום מילה או משפט, לא יוכלו לתאר את מה שאני באמת מרגיש כלפייך, כי זה כל-כך חזק. עוד לא המציאו, כנראה, את המילה הזו שתתאר בדיוק את מה שאני מרגיש כשאני חושב עלייך.

כשהבאתי לך טבעת, שלשום בלילה המגניב שלקחת לנו ב "אגמים", קראת לזה "טבעת ידידות לנצח". את יודעת מה? גם אני חושב שהתיאור הזה מתאים. "ידידות לנצח".
הייתי רוצה שתהיי ידידה שלי לנצח, בחורה איכותית שכמוך. ילדה יפה שלי.
אני כל-כך קיטש, וכל-כך ורוד כשאני חושב עלייך, אבל באותה מידה גם קנאי, אובססיבי ורכושני ברמות.
כל עוד את עדיין פה, ישנה לצידי, קשה לי לחשוב עלייך עם מישהו אחר.
נכון שלא התחתנו [תיזהרי! אני עוד אביא לך טבעת של נישואין לנצח!], ונכון שאף פעם לא היינו מתאימים, אבל קצת כואב לי לשמוע עלייך עם גבר אחר.

הקשר שלנו מאז ומתמיד היה ידידותי, ואני לא חושב שמישהו מאיתנו חשב אי-פעם על מצב אחר שלו, אז למה אני מרגיש ככה? למה יכאב לי מאוד לדעת שאת עם מישהו אחר?

את ישנה עכשיו. בכל שניה שאני ארצה מעכשיו ועד שבע בבוקר, אני יכול לעזוב הכל, להיכנס למיטה ולחבק אותך, או להתפנק בזרועותייך. את האמת, עכשיו זה קצת בעייתי, כי גם לירז נרדמה פה בטעות, אבל "התמתחות" אחת ארוכה ורחבה מצדי, ולירז על הריצפה, ויהיה לנו הרבה מקום.
דלמטית שלי [מישהו עוד עלול לחשוב שאני מדבר לכלבה, למרות שזה לכשעצמו יכול להיות בהחלט משעשע]. הדלמטית היקרה שלי. צ`יקלי צ`יקלי שלי.

היה לי כל-כך כיף איתך בכל הזמן הזה שהייתי איתך. זמן איכותי ביותר.
אני בחיים לא אשכח את חצי השנה הזו, ואת היום ההוא שבו הכרתי אותך. ילדה עם מזוודה, וחולצת הבזוקה המכופתרת שלך.
תנסי להבין אותי, כשאני אומר לך שמפריע לי שאת עם מישהו אחר, כי זה גורם לי, ברוב טיפשותי, לחשוב שיותר טוב אצלו, ושאני לא מספיק בשבילך.
קשה לי להבין שאת בנאדם, בדיוק כמוני, עם צרכים, בדיוק כמוני. אולי לא בדיוק כמוני, כי לי לפעמים אין גבולות (!), אבל בכל זאת.
לפעמים אני אטום, לא מבין את מהות הקשר הזה, ומה שאני רוצה ממנו, אז המחשבה שלי קצת מעוותת, וקצת לא בריאה בשבילי. אני גבר אידיוט לפעמים, שלא חושב יותר מדי, אבל זה, כנראה, נובע מאגואיסטיות מצדי, שאין לי ברירה אלא לקבל אותה. כן, כואב לי כשאת עם מישהו אחר, על אף ששנינו יודעים שאנחנו לא מתאימים.

אם רק הייתי יכול להיפטר מהקנאות, והרכושנות הזו… הייתי נותן כל הון שבעולם, כדי להיפטר מהתכונות המגעילות האלה, שלא מועילות בכלום, אבל אלה הן תכונות, רגשות, ואי אפשר להתווכח איתן.
כשדיברנו על זה, ביקשתי ממך לעשות הכל כדי שאני לא אדע, כי זה סתם יציק לי לשמוע, ואני סתם אתחיל להריץ סרטים נוראיים בראש.
תעשי את זה. תסתירי ממני הכל, כדי שלא נגיע למצבים של קנאות, ורכושנות מצדי. את לא שלי. אני חייב להתמודד.

אני מקליד ומקליד, ולא חושב יותר מדי על מה אני אומר. אני נותן למילים להישפך על המסך, ולגרום למקשים של המקלדת לנגן לי מנגינה. אמנם קצת מונוטונית, אבל מנגינה.
מדי פעם אני עושה הפסקה, מסתכל על הנוף המושלם מהמרפסת שלנו, וחוזר ללופי, הלאפטופ החתיך שלי.

את יודעת מה הכי מעצבן אותי? שכשאני יודע שקיבלת הודעה ממישהו, אני מתחיל לאכול את עצמי מבפנים. כשאני יודע שאת נמצאת כרגע עם מישהו, אני כבר מתחיל להריץ בראש כל מיני תסריטים דמיוניים ופרועים בראש, אבל בשניה שאני חוזר להיות איתך, הכל חוזר לקדמותו. פתאום שוב כיף לי איתך, פתאום שוב אנחנו יושבים, צוחקים ומנהלים שיחות מרפסת על קפה וסיגריה. כאילו שברגע שאת חוזרת אלי, הכל נהיה שלו פתאום, ושום דבר לא מפריע לי, כי את איתי כרגע, את שלי. כמובן שאידיוט שכמוני יחשוב שאת שלו. הלוואי שהיית שלי, הלוואי שהיינו מתאימים. ("… תאר לך? מתאר מתאר…").

אלוהים, כמה שאני אוהב אותה.

דלמטית יקרה שלי, אני לא רוצה להמשיך הלאה, כי אני כבר גונב לעצמי חלקים מהמכתב שתיכננתי לכתוב לך כשתעזבי, אז כנראה שאני אפסיק פה.

אני נכנס לחבק אותך. לילה טוב.

לא נמצאו פוסטים קשורים