דבר אלי בפשקווילים!

אם עד עכשיו שמענו וראינו רק את מה שהתקשורת, ירחם השם, שומו שמים, השמיעה והראתה לנו במסגרת פרשת האם המרעיבה, קבלו אוסף פשקווילים שצילמתי היום במאה שערים, חם מהתנור.

הכותרות הלוהטות מהאוסף: "הדסה עין כרם 2009, ד"ר מנגלה במהדורה מודרנית", "די להתעללות!", "דע את האויב!", "הדסה איבדה את אמון הציבור", "ההסתיימה המערכה?", "התמונה מתבהרת!", "התסמונת שלא הייתה", "צוררים הם בנכליהם", "שערורייה".

לנוחיותכם, ריכזתי עבורכם את כל הפשקווילים בקובץ אחד. קליק על התמונה לקובץ.

או לפחות ככה התקשורת מציגה את המצב.

אמש, אחד המגישים במהדורת החדשות של ערוץ 2, שאל את השרה ציפי ליבני "אריק שרון אהב אותך, נכון?"

את האמת? כן, הוא אהב אותה. אפילו עד מאוד. חבל רק שהוא לא הספיק לומר לה את דבריו האחרונים. להיפרד ממנה.

נו, באמת. לאיזה מצב הגענו? מה קורה למדינה שלנו? מה קורה עם התקשורת הזו, שרק מחפשת ומדשדשת בכדי למצוא סיפורים עסיסיים, שיגרמו לסף הרייטינג שלה להרקיע שחקים?
אז נכתוב ש "רוה"מ נלחם על חייו", ונגרום לצופה להישאר נאמן אלינו קצת יותר זמן. בין לבין, גם נדחוף לו קצת פרסומות בין CT בשעה תשע בבוקר, לניתוח התוצאות כמה דקות אחרי. השגנו אחלה זמן שבעולם לחשיפה המונית. לא?

למה התקשורת חייבת להציג את המציאות בצורה כל-כך שלילית? מה העניין לדבר על אדם שעודו בחיים – אמנם במצב קשה, אבל בכל זאת – כאילו הוא כבר מזמן מריח את הפרחים מלמטה? כאילו כבר כבד עליו משקל הבטון שניצק מעליו?
נדמה שכל הסיפור הזה יצר רק מתח ואדרנלין בתקשורת העולמית בכלל, והישראלית בפרט, וכולם רק מחכים לרגע הזה שבו הרע מכל יקרה. או-אז נוכל לחזור שוב לחיים הרגילים.

הרי בלי האי-ודאות הזו, בלי כור ההיתוך שנוצר ברחבת ביה"ח – שם ניתן לשבת על כוס קפה עם הכתבת ההולנדית צהובת השיער, ולקרוא עיתון יחד עם הכתב הבלגי – כנראה שהתקשורת תרגיש שמקומה לא כאן.
אם עוד לא יצא לכם להיות מפורסמים, רחבת "הדסה" זו הזדמנות חייכם! עזבו אתכם מכוכב נולד, עזבו אתכם מרוקדים עם כוכבים. רחבת ביה"ח היא-היא השם החם היום! חשיפה עולמית במחיר נסיעה באוטובוס ירושלמי. כל העולם ואחותו הקטנה נמצאים שם, מדווחים בשידור חי על כל פיפס קטן שקורה, מנסים לנבא את גורלו של רוה"מ. פתאום כולם נהיו סופרנוירוכירורגים, ומומחים ללחצים תוך-גולגולתיים שמושפעים מצינורית שבכלל הוחדרה לגולגולת בכדי לנקז את הדם. מי חשב שיש דבר כזה בכלל?

אבל תאמינו לכתבים שלנו. הם כבר מכירים את הנושא מקרוב.

• "הקרב האחרון" זועקת כותרת אדומה, בראש טבלת תמונות מרחבת בית החולים, עמ` 3 בכותרת של ידיעות.
• "ראש הממשלה ביקש לתרום את איבריו" דאגו לעדכן אותנו בוואלה!.
• "והנה הוא עוזב אותנו כשהוא מאותת: הבנתי את הטעות של חיי" ספד עמוס עוז.
• "הייתי אומר לאריק שאני אוהב אותו" – מתייסר שמעון כהנר, ידידו של שרון בריאיון לגלי צה"ל.
• "הגנרל והמדינאי – תמונות מחיי אריאל שרון" – MSN לא נשארו אדישים, והקדישו דף תמונות שלם על חייו ופועלו של שרון.
• "הסתלקותו של שרון צפויה להביא מפץ גדול נוסף: קץ השרונוקרטיה" – כותב ד"ר (!) רון בריימן מעל דפי ערוץ שבע.

ואם כל זה לא מספיק, אתם מוזמנים לפתוח את הכותרת של "ידיעות אחרונות" בעמוד המרכזי, ולדמיין מסגרת שחורה מסביב לתמונתו הגדולה של שרון. ההספדים כבר בילט-אין – מימין ומשמאל.

עברתם כל גבול. או שבעצם – עדיין לא. עוד לא קם הגאון שיעשה על זה ריאליטי.
אבל אני? אני חשבתי כבר על שם מתאים – "קח אותי איתך, שרון". ולא. אני לא מוכר את הזכויות.