הסיפור על הנסיכה והצפרדע – הגרסה הלא מצונזרת

הממורמרת היא כותבת אורחת בבלוג.

"ערה :) ?", "ערה?", "ערה?", "ערה????".

זה היה פרוטוקול הדיאלוג בין הנסיך המקסים לבין היפיפיה הנרדמת במידה והם היו בעליהם הגאים של מכשיר נייד. סביר להניח שהיפיפיה הייתה ממשיכה לנחור ולהזיל שובל של ריר בזווית הפינתית של כרית הקטיפה עליה היא מונחת. הנסיך, בסופו של דבר, היה מגיע לפאב השכונתי, מזמין חצי, מדפדף בין רשימות הזיכרון בנייד שלו ושולח הודעה נוסח: "זורמת?" לאריאל בת-הים, בטרם הוא מסיים את כיבושיו ללילה קסום.

אני שייכת לאסכולה המאמינה כי כולם צפרדעים ורק המעטים שבהם יוצאים מדי פעם לפעם כנסיכים – וגם זה רק בעקבות התנסות בחיים שלימדה אותם כי הסיכוי להצליח עם שלל הנסיכות בעולם קטן משמעותית במידה ואתה דו-חי דוחה שעסוק רק בלקרקר בסביבה הביצתית בה אתה מתקיים.

זאת-ועוד, אותם הצפרדעים מכתרים את עצמם בחברים נרקיסים. אותם בנים שחולים על עצמם ורק על עצמם, שכל נפיחה שלהם היא בעצם או-דה-טואלט שרק הם מתבסמים ממנו. כל פוק אצלם זו סימפוניית הלל לקיומם בעולם. אז כשחבורה של נרקיסים וצפרדעים הם המבחר שלך לערב, את חייבת לפעול בתבונה. את חייבת לשנן את המנטרה: "אני נסיכה, אני נסיכה".

"כולם צפרדעים ורק המעטים שבהם יוצאים מדי פעם לפעם כנסיכים"

אם לצאת מנקודת הנחה כי אכן כולכם צפרדעים בעלי לשון פתלתלה ויכולת השרצה מעוררת ספק פליאה, ספק גועל, נשגב מבינתי הרצון שלנו, הנסיכות, להמשיך ולהסתובב בביצה ולחפש את הצפרדע שעוד עשוי להפוך לנסיך. מאסתי בלספר לעצמי בכל פעם את ה-fairy tale מחדש. מאסתי להתחרות עם נסיכות זהובות שיער אחרות על אותם צפרדעים ירוקים. מאסתי בצפרדעים שרואים בי אופציה לבידור לילי בלבד, על פי התנאים שלהם ושלהם בלבד. שלא תבינו לא נכון, אני בעד בידור לילי חד-פעמי אבל זה חייב להיות הדדי. לא יתכן שתנאי ההתקשרות יהיו כמו אלה הקיימים בין הצרכן לחברת הסלולר. מאסתי בטרנד החדש של צפרדעים מסיומים המקטלגים את עצמם כ-"מניאקים" ואז זה לכאורה פותר אותם מכל התנהגות אנושית בסיסית. היחידות שיכולות להגדיר מיהו מניאק זה רק אנחנו – הנסיכות. אתם, רבותיי, המקסימום שאתם יכולים לעשות זה לקרוא לעצמכם זאבים וגם זה יעמוד במבחן המציאות, כי אם בסופו של דבר נשארת לבד – אין ספק, אומנם אתה מפתה בנות אבל בסופו של דבר אתה זאב בודד.

אז נניח בדייט ראשון – לא לגעת בתחת של הדייט. או למשל אם בטעות השארתי את כרטיס האשראי שלי אצלך על השידה, רצוי להתקשר ולהודיע שהכרטיס אצלך. או למשל, כשולחים SMS, ראוי להגיב לו, גם מתוך נימוס. אני, שמעולם לא למדתי בסמינר הקיבוצים, אין מתפקידי לחנך או לעשות נו נו נו גדול תוך-כדי ציקצוק שפתיים, אבל בא לי להרים טלפון לאמא הקרפדה של כל צפרדע וצפרדע שכזה ולצרוח לה לתוך האפרכסת: "ככה לא מתנהגים! חינכת את הבן שלך חינוך כושל! כושל בן כושל! הסבירות לנכדים הולכת ופוחתת בכל יום שהוא מסתובב עלי אדמות. אני מאחלת לבנך שיתאהב בנסיכה צרפתיה והם יחיו בעושר וכיף עד ליום בו היא תהיה רעבה ותכין ממנו מטעמים במרק צרפתי מסורתי. יום טוב גב' קרפדה".

אז מה הפלא שכל אחת מאיתנו בסוף הופכת להיות מכשפה? מכשפות שלא רואות בעיניים כי הן אחוזות קנאה. מכשפות שמזמינות אותך להקרנה של סרט פרטי שלה, מכשפות שנהנות לשחק משחקים במסווה של פמיניזם אבל עד לרגע של קבלת החשבון בבר.  הרי ברור שכל קרמיט בסוף ימצא את עצמו עם מיס פיגי שתאמלל לו את הצורה.

אז כן, חבריי ירוקיי הרגליים: אני מכשפה. שחור זה הרבה יותר מרזה אותי ועייפתי בלשחק נסיכה. בא לי לתקוע גרעפסים ולאכול בצל ואם בא לי ללכת לשירותים – אני אלך לשירותים ולא כדי לאפר את האף. בא לי לאמלל כמה צפרדעים ולתת להם מספרי טלפון שגויים. בא לי לסיים את הדייט בהרגשה נהדרת ואז לסנן את הבחור ואז להתקשר שבוע אחר-כך ולבקש עזרה כי יש "כישלון בחיבור לשרת".

"אז כן, חבריי ירוקיי הרגליים: אני מכשפה"

לסיכום, בא לי להראות שאני לא פראיירית וגם אני מכירה את ההגדרה של "מניאקית".

או-אז, בסוף מסע הנקמה לחזור לבר לבד ולהזמין את המשקה שלי (ראסטי נייל, זוכרים?) ואז בזווית העין לקלוט את היצור הירוק הבא ולקוות בסתר ליבי שאולי, אולי היצור ירוקת הזה בכלל לא בקטע של נסיכות אלא בקטע של נקבה. ואני, אני אם יש לי תפקיד מוגדר – אני נקבה, לא פיה שמפזרת אבקה וזורה קסמים בעיניים. לא מכשפה שיורקת אש, לא קוסמת. ועם-זאת ולמרות הכול, לשלוט במטה הקסמים אני יודעת.

בנות, וותרו על השימלה של הנסיכה – זה רק מתכון לצרות. עם שמלה כזו אתן תשיגו רק טיפוסים מפוקפקים. תמכרו את השימלה ואת העקבים ובכסף תעשו הגדלת חזה או תרכשו השכלה או כל דבר אחר שיגרום לצד השני להתעניין בכן. ותרו על הסוס הלבן, תקנו מכונית ותלמדו לחנות כמו שצריך. ותרו על אבקת הקסמים, קנו חומר ירוק – הרבה יותר משמח ויותר שימושי בתל-אביב.

בפעם הבאה שאתן חוות חוויות, תתנחמו בזה, בנות, שאנו הנקבות עד לפני מאה שנה היינו משתינות על אלפי צפרדעים כי הם ערכת ההריון של הטבע, אז למה לתקשר עם מישהו שקיבל מנת שתן לראש? כבר עדיף לקנות ויברטור בצבע ירוק.

רוצות תחת גדול? כנסו כנסו!

רציתי לכתוב על זה כמה משפטים. באמת שרציתי. אבל אז החלטתי לשתוק.

YouTube Preview Image

זה נראה כמו נקניקיה וזה מריח כמו נקניקיה. האם זו באמת נקניקיה?

ספוט ל – Mattesson's smoked sausages הבריטיות. למען האמת, אין לי מה להוסיף. פשוט לצפות.

[מעניין אם בישראל היו מאשרים פרסומת כזו בפריים-טיים :-)]

YouTube Preview Image

הבן שלי הומו. אז מה?

תהל"ה היא עמותה ישראלית, שמטרתה לסייע להורים המתמודדים עם הידיעה שילדם הוא הומוסקסואל או לסבית. בעקבות הרצח בתל-אביב, מעלה העמותה תשדיר שירות שנועד בכדי לסייע להורים בהתמודדות עם הידיעה על ההעדפות המיניות של ילדיהם.

בתשדיר, נראית צלליתו של אב, המצולם כפי שהיו מצולמים פעם אנשים בארון, המספר על הרגע הראשון שבו סיפר לו בנו שהוא הומו, ועל הצטרפותו לארגון ההורים תהל"ה. אז ניגש האב, מדליק את האור בחדר, ואומר בלשון ברורה "הבן שלי הומו, אז מה?"

YouTube Preview Image

אלפי מלפפונים נאנסים בכל יום

פרסומת מדליקה לחנות לאביזרי מין, הקוראת להפסקת הטרדת הירקות לאלתר.

YouTube Preview Image